ירושלמי- לא נוטלים ידיים בבוקר?

כל בוקר נפתח אצלינו בנטילת ידים שחרית. דין זה מוזכר כמה פעמים בתלמוד הבבלי (ברכות יד):

"אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל, מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, דכתיב 'ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' '."

"ואמר רבי יוחנן: הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה, יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל, וזו היא מלכות שמים שלמה."

ועוד:

"רב משי ידיה [- נטל ידיו] וקרא קריאת שמע ואנח תפילין וצלי."

וגם בברייתא: "תניא: החופר כוך למת בקבר פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה. הגיע זמן קריאת שמע עולה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל."

בירושלמי הלכה זו לא מוזכרת בשום מקום. המקורות המקבילים למקורות הנ"ל מובאים ללא הזכרת נטילת ידים (ברכות ב ג):

"ר' חייה בשם ר' יוחנן: מה טעם אמרו אדם לובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל? כדי שיקבל עליו מלכות שמים משלם.

רב אמר: קורא את שמע ולובש את תפיליו ומתפלל."

והברייתא: "הרי שהיה עסוק עם המת בקבר והגיע עונת קריאת שמע, הרי זה פורש למקום טהרה, ולובש תפילין וקורא את שמע ומתפלל."

נטילת ידים שחרית לא מוזכרת בירושלמי, לא בדברי האמוראים ולא בדברי התנאים.

מה משמעות הדבר?

בגלות המפגש עם הלילה נחשב מפגש עם טומאה, ונדרשת פעולת היטהרות. בחו"ל עסוקים הרבה במלחמה עם הרע. זו הדרך לעבוד את ה', עד כמה שניתן, שם. הדברים נובעים מכך שבחו"ל יש טומאה בסיסית. אויר ארץ העמים מטמא, ולכן יש יותר אחיזה לרוח הרעה.

לעומת חו"ל, אויר א"י טהור זך מאיר ומחכים. המפגש עם הלילה אינו נחשב מפגש עם כח של רע וטומאה. ולכן אין חיוב ליטול ידים.

הרב קוק זצ"ל כותב כך (אורות, ארץ ישראל, ה): "הדמיון של ארץ ישראל הוא צלול וברור, נקי וטהור ומסוגל להופעת האמת הא-להית, להלבשת החפץ המרומם והנשגב של המגמה האידיאלית אשר בעליונות הקדש, מוכן להסברת נבואה ואורותיה, להבהקת רוח הקדש וזהריו. והדמיון אשר בארץ העמים עכור הוא, מעורב במחשכים, בצללי טומאה וזיהום, לא יוכל להתנשא למרומי קודש ולא יוכל להיות בסיס לשפעת האורה האלהית המתעלה מכל שפלות העולמים ומצריהם."

בחו"ל כחה של הטינופת גדול יותר, כיון שארץ העמים עצמה מלאה טומאה וזיהום. לעומת זאת בארץ ישראל כח הטומאה חלש יותר, ולכן לא נדרשת נטילת ידים בשחרית, אלא לעבוד את ה' בתפילין קריאת שמע ותפילה, בשמחה ובטוב לבב.